חזרה
גוף לקראת פסח
רונן יצחקי
סיפר רבי נחמן מברסלב על מלך שסיפר ליועצו הקרוב שהוא חזה בכוכבים, וראה שכל התבואה שתגדל באותה שנה תהיה מורעלת ומי שיאכל ממנה יהפוך למשוגע. מה עושים? ענה לו יועצו שכדאי שיכינו חיטה לא מורעלת כדי שלא ישתגעו בעצמם. המלך לא קיבל את העצה וטען שאם רק שניהם לא יהיו משוגעים, וכל העולם יהיה משוגע, אז יהיה להפך (כי להכין בשביל כולם אי אפשר) - שרק הם יחשבו למשוגעים. על כן, הציע המלך, שיאכלו גם הם מן החיטה המשגעת, אבל שיסמנו סימן על מצחם, שיזכרו ויזכירו אחד לשני שהם משוגעים.
אנחנו נשענים על משענות לגב בכיסאות נוחים, עולים במעליות, נוסעים ברכבים, טסים במטוסים, מכבסים ושוטפים כלים במכונות, אוכלים אוכל מוכן או אוכל מהיר, בלחיצת כפתור מדליקים אש, בסיבוב ברז מקבלים מים. אנחנו חיים במרחבים וירטואליים, מבלים שעות מול מסכים של מחשבים, טבלטים, סמארטפונים, פייסבוק, טוויטר ועוד - אנחנו מוקפים טכנולוגיה - בקרוב שעונים חכמים, משקפי גוגל, מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שאכלנו מהחיטה המשגעת? עקרונית, במציאות הזו, אין שום סיבה לחיות חיים של גוף, של חילוץ עצמות, הגוף הוא רק כלי תחבורה של הראש. ואם כבר רצים, זה על ההליכון של חדר הכושר, הרי כדאי להציג גוף יפה, חטוב, לא לשם חיבור ואינטימיות גוף-אנית אלא לשם הסטאטוס החברתי הנח יותר, הערך העליון הוא נוחות: כמה שפחות מאמץ גופני, כמה שיותר וירטואלי, טכנולוגי, מתוחכם. איבדנו את היכולת הפשוטה לחבר מאמץ לתענוג, אכלנו מהחיטה המורעלת, איבדנו את הגוף.
אנחנו בורגנים בני בורגנים - הרי גם לא כל אבותינו יצאו ממצרים. ההיסטוריה של בני ישראל מדברת על 20 אחוז שיצאו, והשאר התקשו להפרד מהקישואים ומהדגים, או התגעגעו אליהם כשהלכו במדבר.
בפסח הקרוב אנחנו יוצאים אל המדבר, נפרדים מהסייבר ספייס, מהמשענת של הכיסא הנח, מזיעים, רוקדים, מחברים מאמץ לעונג, שבים לגוף. וגם כשיגמר פסח, זוכרים לסמן סימן על המצח, שנזכיר אחד לשני להשתמש בווירטואלי ובטכנולוגי במידה ומבלי לאבד קשר אל הגוף.
חזרה