בֵּית הַסֵּפֶר לְתֵאַטְרוֹן-מָחוֹל לִגְבָרִים
נקודת הַמִּמְשָׁק שֶׁבֵּין גוּף לָרוּחַ

תהליך עבודה ו' 1    

      

 

תהליך עבודה עם  כיתה ו'

 

 

מערך שיעור – 1

 

פתיחה: בדיקת נוכחות.

 

חימום: משחק מולקולות/מינגל – התלמידים מדלגים בחלל החדר עד לקבלת הוראה להסתדר לפי זוגות/שלישיות/חמישיות וכו. בכל פעם התלמיד שנשאר לבד, יוצא מן המשחק.

 

הטענה:

• עמידה במעגל – הסבר על שלוש רמות הגובה (1,2,3). כשבקומדיה דל-ארטה משתמשים רק ברמות גובה 1 ו-2. אמירת שם של דמות מתוך הקומדיה דל-ארטה ומציאת רמת הגובה המתאימה לה. (בהנחייתי).

• התפזרות בחלל החדר ועמידה בשורות. קומבינציה קטנה נלמדת לשם עבודה על הגופניות של הדמות בתוך הקומבינציה. אזכור של רמות הגובה. (בהנחיית מיכל).

 

היישום:

חלוקה לקבוצות עבודה, על-פי חלוקה של ערה ומתן סצנריו לכל קבוצה. לאחר כעשרים דקות עבודה, התלמידים חזרו לכיתה והציגו את הקטעים שהוכנו.

 

רפלקציה – 1

משחק המולקולות/ המינגל הוא משחק חימום מצוין בעיני, מכיוון שהוא גם מפעיל פיזית את הכיתה, מעלה את רמת האנרגיה ובנוסף לכך הוא מגבש ומהנה. המשחק מסייע להפיג את המתח והחיץ שבין הבנים והבנות, עד לסוף המשחק ששם כמובן ישנה נטייה של הבנים להתאחד ולהתבדל מהבנות.

לגבי החלק של ההטענה – אני חושבת שהייתה איזושהי תחושה של חוסר בהירות וחוסר התמקדות בפרטים, מדוע יש צורך לרקוד עם הדמות את הקומבינציה הזו? מה שמביא אותי לשאלה, האם צריך להסביר כל פעולה שבוחרים לעשות, ובאיזו מידה? אינני חושבת שצריך להסביר, צריך ללמוד מתוך החוויה, אך מכיוון שהחוויה הייתה קצרה ולא התפתחה לשום מקום, כאילו לא הייתה חשיבות לפעילות זו.

בנוסף לכך, הרגשתי שההסבר על הגבהים במעגל לא מוצא מכיוון שיכולנו לאחר ההסבר לפזרם בחדר ולעבוד עם רמות הגובה השונות או לחילופין להסביר על הגבהים מיד עם העמידה בשורות לפני תחילת הקומבינציה.

שתי נקודות נוספות שהבחנתי בהן:

א.      כאשר מלמדים קומבינציה ומתחילים לבצע אותה, על המורה לדעת בדיוק מהו הקצב הרצוי, לשמור על הקצב הזה כל הזמן, ובעצם הילדים עם הדמות צריכים להתאים את עצמם לקצב ולא ההיפך.

ב.       ישנה בעיה בקרב הבנות לפתוח את הרגליים בפלייה ובעמידה שנייה. המבוכה ותחושת החשיפה הם גדולים מאוד, והראה לי שצריך לעבוד על כך. אולי רצוי להתחיל מתרגילי פישוק על הרצפה כאשר כולם מפוזרים בחלל החדר ולא בשורות, ורק לאחר מיכן לעבור לעמידה בפלייה ובשנייה.

ג.        העבודה בשלישיות הייתה טובה, ניכר שיפור בהבנתם את הדמויות וביכולתם של התלמידים לשמור על הפיזיות המאפיינת את הדמות.

 

 

מערך שיעור – 2

 

חימום:

• משחק מינגל

• חימום קולי – נשימות לסרעפת, הוצאת אוויר, חימום הפנים, מתיחת הלשון.

הטענה:

• במעגל – כל תלמיד צריך לומר את חמשת העיצורים, עם האותיות לפי סדר האלף-בית. כולם חוזרים אחרי התלמיד וכן הלאה.

• לפי הדמויות – בכל פעם נקראו לבמה כל הפנטלונים/הפולצ'ינלות וכו' – כניסה לגוף של הדמות וניסיון לומר את ההברות עם העיצורים, תוך התמקדות בהוצאת האוויר מהסרעפת, לפי הקול שנבחר לדמות.

היישום:

עבודה על הסצנות, עם המסכות ובדגש על הקול, בלי לחץ על המיתרים.

 

רפלקציה – 2

השיעור הזה היה קשה ביותר! ראשית, המורה האחראית לא נכחה מכיוון שהייתה חולה והילדים בחנו את הגבולות שלנו ובעיות המשמעת גברו. שנית, העבודה הקולית היא עבודה אישית מאוד ודורשת בגרות שאולי לא התאימה לגילם הצעיר של התלמידים. היינו צריכות למצוא משחקים על מנת להעביר את החומר המבוקש. הדרך בא בחרנו להעביר את החימום ואת ההטענה הייתה ללא כל התחשבות בגילם של הילדים. עצם העיסוק בקול ובמקור הוצאתו, יכול להיות דבר מביך מאוד עבורם.

במהלך החימום, כאשר התחלתי לעבוד על מתיחת שרירי הפנים, החלטתי לפזר אותם מהמעגל ולשחרר אותם במרחב מכיוון שהייתה מבוכה שגרמה להפסקת עבודה. זה היה צעד חכם מבחינתי, למרות שייתכן שכך פספסתי כמה ילדים שלא ביצעו את הנדרש. בנוסף, החלטתי לעבוד על דימויים: "כמו ללעוס מסטיק", "כמו יריקה", "אכילת תפוח" וכו' – אך אולי היה צורך מלכתחילה לעבוד בשיטת הדימויים אשר משחררים את הילדים מהמבוכה.

השיעור כולו היה סזיפי ביותר, לא נעים ולמרות זאת ואף על פי כן ניתן היה לראות את ההבנה והשינוי הקולי שחל בילדים, ברגע שעבדנו על הסצנות.

מקרה אחד שבלט עבורי ושממנו אני רוצה להסיק מסקנה הוא המקרה שבו אחד התלמידים שאל אותי, די בתחילת השיעור – "איפה המורה?" אני לא יודעת למה הייתי כל-כך נבוכה ומדוע לא ידעתי מה לומר באותו רגע, ופתרתי את התלמיד בתשובה לא תשובה. הידיעה שאם אני אומר שהמורה חולה, יכולה לגרום להתפרקות הקבוצה שיתקה אותי באותו הרגע. ואז, המדריך אמר מהצד ש"המורה חולה ולא תגיע היום", ובאמת הבנתי שהאמת היא הדרך הנכונה, גם אם היא גורמת לי לחששות. זהו אינו סוד, אין מה לפחד ממנו וצריך לומר אותו ללא חשש. הילד שאל והוא מצפה לתשובה כנה גם אם היא מפחידה אותי.

 

 

מערך שיעור – 3

 

חימום:

במעגל – חימום הגוף, ניעור, קפיצות וכו'.

 

הטענה:

במרחב – הליכה במהירויות 1 עד 10.

כניסה לפריז בדמות מתוך הקומדיה דל-ארטה והליכה במהירויות 1 עד 10.

 

היישום:

עבודה בקבוצות לפי הסצנות, והצגתן מול הכיתה.

 

רפלקציה – 3

א.      אחת מאיתנו העבירה את החימום ואת ההטענה בצורה טובה מאוד. הביאה את הילדים לידי ריכוז ועבודה אישית טובה ורצינית, שיכולה להוביל לעבודה טובה בשלב היישום. השקט והרוגע שבאופן הדיבור וההנחיה של אורלי מוביל בהכרח לשקט וריכוז בעבודה.

ב.       אני עבדתי עם קבוצה של שלושה ילדים, והרגשתי שיש לי הרבה יותר ביטחון בעבודה, בהבנת המתבקש מהסצנה. השתחררתי מכבלי אי הידיעה ועזרתי להם בבחירות של הדמויות, הצעתי הצעות שונות וייעצתי לעמית כיצד לכתוב את הסצנה. הרגשתי טוב עם עצמי ועם האפשרויות ידע שיש בידיי, וזאת לעומת העבודה הראשונית בשלישיות שזכורה לי לרעה.

ג.        כאשר חולקנו לקבוצות עבודה נוצר מצב שאחד התלמידים, לא יכול להצטרף לשום קבוצה מכיוון שסגנית המנהלת קבעה שאסור לו לבוא במגע עם כמה מתלמידיי הכיתה וזאת בשל בעיות קודמות של אלימות ומכות. הוא ישב ובכה ובסוף נמצא לו פיתרון. בסוף השיעור כאשר דיברנו עם המורה, הבנו שזו החלטה "מלמעלה" ובעצם הילד מנודה רשמית. אני חושבת שזה המקום בו מתפקידנו ליזום כניסה של יועצת מקצועית או לחילופין בעבודה על דינאמיקה קבוצתית או באמצעות פסיכודרמה, ניתן לפתור את המשבר הקיים במקום לגרום לנידוי חריף עוד יותר של התלמיד. לכן, אני מקווה שכאשר אקח חלק במערכת החינוך, אגיע עם ידע בפסיכודרמה שיעזור לי לפתור מצבים שכאלה ולא להשאיר אותם כך רק משום שרס"ר זה או אחר קבע כך או אחרת.

 

מערך שיעור – 4

 

חימום:

• משחק "מינגל".

• חימום גוף קצר במעגל וחימום הפנים.

• משחק "המנצח" – המנחה הוא מנצח התזמורת, זהו חימום קולי.

 היישום:

מעבר לעבודה בקבוצות והצגת הקטעים.

 

רפלקציה – 4

• אחת הסטודנטיות לא השתלטה על הכיתה, גם במשחק "מינגל", היא כל הזמן אמרה – "אנרגיה, אנרגיה", אך אפילו בקול שלה לא הייתה אנרגיה.  הילדים בחנו את הגבולות שלה והיא לא ידעה לשים להם גבולות. ניכר בלבול רב וחוסר הצלחה להפעיל את הילדים תוך שמירה על ארגון וסדר.

• עובדה חשובה היא שעם תחילת השיעור, רונן הודיע לנו שהמורה לא מגיעה היום ואנחנו צריכות להעביר את השיעור. כביכול, לאור הניסיון שלנו עם הילדים אין שום בעיה, אך זה גרם לי שוב תסכול מהתנהלות הדברים. באותו הרגע היינו צריכות להחליט על מישהי אחת שתנהל את השיעור אחרי החימום, ואז היה הרבה יותר סדר בשיעור.

• שאלה שכל הזמן עלתה לי – האם אני צריכה להתערב? לעזור להרגיע את הילדים? לתת לה להתמודד לבד או לא? מה כאן יותר חשוב – לתת לה להתנסות בהשתלטות על הכיתה או לשמור על המשך שיעור מוסדר? – מידי פעם הערתי מהצד לילדים ספציפיים ולקראת סוף החימום הצטרפתי למעגל והייתי לחיץ בין שני תלמידים שלא הפסיקו לדבר. הסטודנטיות האחרות גם כן הצטרפו בשלבים יותר מוקדמים, אך הרגשתי שהן משתלטות לאביב על השיעור.

• חימום הגוף לא היה מספיק ממוקד. הייתה תחושה של התחלה של עבודה ומיד נטישתה לטובת משחק "המנצח", אך לא היה שום חיבור לעבודה. לא היה ברור לשם מה התרגיל או מה בדיוק אנחנו מחפשים.

• בחלוקה לקבוצות – לקחתי את "הפיקוד" לידיי וכאשר רציתי לשלוח את הילדים לעבודה – אחד התלמידים ביקש לשאול – "האם נעבוד עם המסכות בחוץ?" באותו הרגע, הותקלתי כי בכלל שכחתי את עניין המסכות והחלטתי שהתשובה היא – "לא". אבל, הייתי גאה באופן התגובה שלי (ובכך רונן גם חיזק אותי), שהרי נתתי לילד להביע את דעתו, היה חשוב לו לומר מדוע לדעתו כן צריך לעבוד עם מסכות. התגובה שלי הייתה שייתכן ובפעם הבאה נעבוד עם מסכות, כרגע אנחנו לא נעבוד בחוץ עם המסכות ורק כשנחזור ונציג את הסצנות נשתמש בהן. התשובה שלי והדיאלוג איתו, היו מבחינתי חינוכיים מכיוון שאפשרתי לתלמיד לומר את דעתו, בלי להילחץ ממנה, ובמקביל יישמתי את החלטתי שלי.

• בעבודה בקבוצות – הרגשתי שוב ביטחון בעבודתי. אני מרגישה שיש לי הרבה יותר רעיונות יצירתיים שמאפשרים להם להבין את הסיטואציה ולהתחבר אליה. ראשית, ביקשתי לשבת ולהריץ את הסצנה רק במילים, ללא שום פעולות פיזיות – על מנת להיזכר במהלך. כמו-כן החלטתי על סיום מסוים ובמהלך העבודה הרגשתי שליטה מלאה ועבודה מרוכזת וטובה עם הילדים. נתתי להם חופש לעבוד אך עם גבולות ברורים.

• בחזרה מן העבודה בקבוצות אל הצגת הסצנות מול הכיתה, עבדתי עם הקבוצה שלי וכאשר יובל התבלבלה מול כל הכיתה, המשכתי לעבוד איתה ללא הפסק – אני חושבת שזה היה במינון הנכון. לא וויתרתי על העבודה ומצד שני כשהבנתי שאולי זה כבר מביך בשבילה, החלטתי להמשיך הלאה. הבעיה בעבודה הייתה שכמו שציינתי מקודם – לא הייתה מישהי אחת שמנהלת את השיעור ולכן אחת הקבוצות לא קיבלה שום הערות מצידנו. זאת הייתה טעות, אנחנו לא היינו צריכות לפחד שמא נעליב מישהי או "נשתלט" על עבודתה, אלא להתמקד בכך שהילדים מצפים להערות וביקורת.

• שוב מקרה שקרה עם תלמיד שלא יכול היה לשבת בכסא ליד תלמיד אחד וכשביקשתי שישב בכסא פנוי אחר – גם שם הוא לא יכול לשבת מכיוון שתלמיד אחר היה שם. זה מעצבן אותי כל-כך! לא מקובל עליי שאף אחד לא פותר את העניין. האם זכותי ומתפקידי לנסות לגשר באמצעות משחקי תיאטרון? האם זה חציית קו אדום? אני לא חושבת שיש סיכוי כלשהו שבתור מורה הייתי מניחה לדבר, מה עליי לעשות בתור סטודנטית אורחת? זה פשוט לא יעלה על הדעת שהילד מנודה!

 

מערך שיעור – 5

 

פתיחה: שיחת פתיחה ובדיקת נוכחות. (בהנחייתי)

חימום:

• פריסה בחלל החדר וחימום הגוף – סיבובי כתפיים, מפרקים, ניעור הגוף.

• משחק "הקרסוליים".

הטענה:

1. בישיבה במעגל – הסבר על מהי ג'סטה.

2. הליכה בחלל ובכל פעם שאני נותנת מצב כלשהו התלמידים צריכים להיעצר בפריז בתוך הג'סטה.

לדוגמא: אני עייף, שקט, כואב לי הראש, איזה סירחון וכו'.

 3. הליכה בדמויות מתוך הקומדיה דל-ארטה ובכל פעם כשאני נותנת את המצב – התלמידים צריכים  לעשות את הג'סטה בתוך הדמות.

 

היישום:

עבודה עם הקבוצות, תוך הנחיה ושמירה על הג'סטות של הדמות.

 

רפלקציה – 5

את השיעור כולו אני הייתי אמורה להנחות. באופן כללי אני מגדירה את השיעור הזה כלא כל-כך מוצלח. הרגשתי שבמהלך השיעור כולו ישנה בעיית משמעת וריכוז. הרגשתי שלמרות הניסיונות שלי לשמור על השקט והקשיחות שבה נהגתי – לא הצלחתי להביא לידי תוצאת עבודה משמעותית.

• שיחת הפתיחה – בדיקת נוכחות והודעות, נעשה בצורה טובה, כלומר: הצלחתי להעביר בטחון ושליטה בנעשה.

• חימום הגוף לא היה מובנה ומסודר.

• משחק הקרסוליים – ארך זמן רב מידי. הייתי צריכה להפסיק קודם אבל התעקשתי להמשיך ולהתחיל שוב מההתחלה, כי באמת רציתי שהם יבינו שהמשחק חשוב לאחראיות הקבוצתית שלהם, הרבה מעבר לחוויות המשחק המהנה.

• שיחת הבהרה לגבי הג'סטות הייתה טובה. לא ארוכה מידי. שיתפתי את הילדים במענה על השאלה – מהי ג'סטה? מעבר יפה מהישיבה במעגל של התלמידים בתום המשחק אל תוך המעגל של התחלת העבודה על הג'סטות.

• העבודה על ג'סטות בחלל – הייתה טובה, הנחייה להליכה ברווחים ועצירה בפריזים. עבודה על ג'סטות בתוך הדמויות הייתה קצרה מידי ולא מעמיקה.

• לא נותר זמן – זהו מוטיב שאני חייבת להפנים, תוך כדי עבודה נעלם ממני מושג הזמן ויש צורך להקפיד על כך יותר. עקב כך, לא נותר זמן לעבודה בקבוצות בחוץ ולכן הספקנו לעבוד רק על שתי סצנות מול הכיתה.

• העבודה עם הקבוצות הייתה טובה, אם כי נוהלה לא טוב – הרבה מידי הערות מיותר מידי מורות!

• הפריע לי נורא שמיכל התערבה והשתיקה את הקבוצה. הרגשתי שזה פוגע לי בביטחון. זה שם אותי במקום לא מצליח להתמודד, וזה לא הרגיש טוב. כפי שחשבתי בהתחלה – היינו צריכות להמשיך בנוהל של מישהי אחת שמנהלת את השיעור.

• הייתה הרגשה כללית של מתח, תסכול וכעס מצידנו, המורות, על התלמידים, לא אווירה נעימה.

 

 

מערך שיעור -6

 

חימום + הטענה:

במעגל – מיכל נותנת ג'סטה והתלמידים אמורים לחקות אותה.

משחק "מנהיג" במעגל של ג'סטות.

 

יישום:

עבודה בקבוצות, הכנה לקראת השיעור הפתוח הקרב ובא.

רפלקציה – 6

זה היה השיעור הראשון שהעברנו בשעה 12 ועשרים בצהריים. הילדים לא היו מרוכזים באופן דרסטי, שלא הכרנו קודם. החום והאדרנלין שעימו הגיעו היו זרים לנו. עולה השאלה – כיצד אם כן מתמודדים עם שיעורים שנמצאים בשעות הקשות של הצהריים? שהרי רגע לאחר תחילת העבודה, הילדים היו עייפים ולא הייתה הנכונות והריכוז הדרושים לעבודה רצינית.

בעבודה שלי עם הקבוצה – נכחו רק שתי בנות מתוך קבוצה של ארבעה תלמידים. כמובן שלא יכולתי לעבוד על הסצנה, אבל כן ניסיתי לפחות לעבוד על הפיזיות בעבודתה של אחד התלמידים, ועל הקול בעבודתה של תלמידה אחרת. בשל חוסר הריכוז והרצינות שלהן, הפסקתי את העבודה עימן לאחר מחצית מהזמן והצטרפנו לקבוצת עבודה אחרת – שם יכולתי לעזור ולתת הערות בונות לקבוצה.

שיעור קשה ביותר, גם אני הייתי עייפה וחסרת חשק.

חשוב לציין שסטדנטית אחרת התערבה ונזפה בילדים על התנהגותם, ואז הבנתי שבפעם שעברה כאשר סטודנטית עשתה זאת בשיעור שאני העברתי, זה היה נכון מכיוון שהקול השונה הוא שמשפיע לעיתים על שינוי התנהגותם של הילדים, ואין הדבר אמור לפגוע בביטחוני.

 

מערך שיעור – 7

 

חימום + הטענה:

במעגל אנרגיה – תנועות של התעוררות בוקר.

-         תנועות של התעוררות בדמויות.

-         משפט של דמות, כאשר כל אחד אומר את המשפט בתוך הדמות שלו.

 

היישום:

עבודה בקבוצות והצגה פרונטאלית.

רפלקציה – 7

החימום עבר די בהצלחה, למרות שעדיין ניכרה עייפות הבוקר. חימום קצר וקולע ויציאה לעבודה.

בעבודה שלי עם הקבוצה הרגשתי מצוין. הרגשתי שידעתי מה אני רוצה מהם, הייתי בהירה מאוד.

עשיתי שלושה ראנים ללא הערות כמעט, רק כדי להריץ בעבורם את הסצנה. ישבנו לשיחת הערות – כל אחד מארבעת חברי הקבוצה, רשם את ההערות הקשורות אליו. ביקשתי מחברי הקבוצה לומר את ההערות שלהם האחד לשני. בתחילה הם היו נבוכים ואף חששו לתת הערות זה לזו, אך נתתי להם את התחושה שמדובר בעבודה רצינית ומקצועית ולא הערות על בסיס אישי, ואכן הם החלו להעיר בעדינות זה לזה והפרו את הדיון. הרגשתי שהצלחתי להעלות את רמת הרצינות והעבודה של הקבוצה שלי.

בעבודה מול הכיתה – ייתכן והייתי בהתלהבות יתר, כמו שרונן ציין, ולכן ההערה שנתתי לגבי "העכביש" לא הייתה ממוקדת. אך בסיכומו של תהליך, הרגשתי די טוב, ביטחוני עלה.

רפלקציית סיכום

שלבים רבים ושונים עברנו בתהליך חונכות זה. ברפלקצית הסיכום הזו, אבקש לתאר את התהליכים האישיים שאני חוויתי, מנקודת ראותי בלבד.

בתחילה היה זה תהליך הדרגתי ומתון. למרות שכבר בשיעור השני שבו נכחנו נתבקשנו לקחת חלק במערך השיעור ולהכין חימום והטענה, עדיין נוכחותה של המורה ערה היוותה עבורי משענת וביטחון. העבודה עם הילדים, בשלב הזה, הייתה נעימה ולא מחייבת מכיוון שהרגשתי שאנחנו כמעין תוספת מעניינת בעיני הילדים אך לא בעלת חשיבות רבה. השיחות, עם ערה ועם אחד מהחונכים הפדגוגיים בסוף השיעור, היו חשובות ומלמדות. הרגשתי שערה משתפת אותנו בלבטיה ומבקשת את התקרבותנו לכיתה ולנושאים הנלמדים, ובשלב זה הלמידה הייתה רצינית ומספקת.

השלב השני של התהליך התחיל בעיני כאשר נתבקשנו על-ידי ערה להכין שיעור שלם על הנושא המרכזי- הקומדיה דל-ארטה. אני זוכרת את הלחץ וההיסטריה שגאתה בי, מכיוון שלא עלה בדעתי לנסות ולהתיימר ללמד נושא שמעולם לא למדתי לפני כן. המחשבה על כך שאני אצטרך להעביר שיעור על דמויות שאינני מכירה וכשאינני סמוכה ובטוחה בידע הבסיסי של הנושא, גרמה לי לחרדות ולהתפרצות זעם על שני חונכיי.

שלב זה הוא שלב שני בתהליך מכיוון שמכאן החל המפנה. התחלתי ללמוד על נושא תיאטרוני שלם שלא היה לי שום ידע בסיסי עליו. העברתי שיעור יחד עם מיכל על הדמויות, המאפיינים הפיזיים והאישיותיים שלהן, והשיעור עבר די בהצלחה. ומכאן והלאה נפתחה בפני דרך חדשה.

השלב השלישי בתהליך היה השלב שבו נוכחותה של ערה הלכה ופחתה בשל מצבה הבריאותי והריונה. בשלב זה קרו מספר דברים במקביל. ראשית, האנדרלמוסיה ואי לקיחת האחריות של ביה"ס על הכיתה החלו להראות את אותותיהם. שנית, הצטרפה אלינו סטודנטית-חברה נוספת והקבוצה שלנו מנתה חמש בנות ושני חונכים. המימד השלישי שנוסף הוא מימד הזמן. תאריך היעד של העלאת ה"מופע" קרב ובא והלחץ מכל הצדדים, של הילדים, שלנו כחונכות שנזרקו למים עמוקים ושל ביה"ס הלך וגבר. דבר נוסף חשוב ביותר שקרה כתוצאה מהמערבולת שנוצרה הוא איזשהו תהליך של לקיחת אחריות שלנו והעלאת רמת הרצינות בעבודה ובקרבה שלנו אל הילדים ואל הנושא הנלמד.

השלב הרביעי והאחרון היה תהליך של עבודה סיזיפית ועקבית גם שלנו כחונכות וגם של התלמידים, עד להעלאת המופע המוצלח מאוד בפני קהל. בתהליך הזה התקרבתי לתלמידים באופן אישי. יכולתי להבחין בכישוריהם השונים, והעבודה הייתה רצינית ומעמיקה הרבה יותר. חשוב לי לציין שפעמים רבות הייתה תחושה של אנדרלמוסיה וחוסר החלטה לגבי אופן העברת השיעורים והשמירה על גבולות המשמעת, מכיוון שהיינו חמש חונכות. הבלבול ניכר גם בקרב הילדים, וזו נקודה חשובה לביקורת כלפי ביה"ס שנטל מעצמו כל אחריות. אני מניחה שהיה ניתן לפתור את בעיה זו על-ידי הקצאת מורה מחליפה שתיקח לידיה את האחריות וריכוז הכיתה.

לאחר שסקרתי את ארבעת שלבי העבודה, כפי שאני רואה זאת, אשר אותם חווינו במהלך שנת ההתנסות המעשית הזו, אני יכולה לומר שרצף התהליכים היה מלמד ומעשיר מאוד, על היבטיו החיוביים והחיוביים פחות.

למדתי לבטוח בעצמי. למדתי שאני יכולה ללמוד וללמד הרבה יותר מכפי שאני מעריכה. למדתי את נושא הקומדיה דל-ארטה, שהוא חלק בלתי ניפרד מההיסטוריה של אומנות התיאטרון. למדתי שעם קצת אמונה עצמית אני יכולה לתעל את כישוריי ויכולותיי החינוכיים והתיאטרוניים ולהצליח להשתמש בהם. למדתי על דרכים יצירתיות שונות לעבודה עם תלמידים עם בעיות קשב ואוריינטציה חברתית. למדתי להאמין בעצמי.

אך, בנוסף ללמידה החיובית והחשובה הזאת, ברגע שבו ערה יצאה כמעט לחלוטין מהמערכת, למדתי שישנו ערך חשוב ביותר לקבלת רקע וידע מוקדם אודות התלמידים, מי מהתלמידים מוכר כמטופל בתרופות שונות, מי מהתלמידים מוכר כבעל בעיות אלימות, או בעיות חברתיות ספציפיות. הידע הזה, אם היה ניתן בזמן, יכול היה למנוע מצבים של אי נעימויות וכעסים מיותרים.

לסיכום, אני מרגישה שרמת המעורבות הגבוהה שבה חוויתי את ההתנסות המעשית השנה,הייתה בעבורי הכרחית לשם צבירת ניסיון וביטחון, שהרי בעוד כחודשיים אני אצטרך להתמודד עם מערכת חינוכית כזו או אחרת לבדי. אני שמחה על ההתנסות המרתקת, הארוכה והלא פשוטה הזו אותה חוויתי השנה.